ݺߣ

ݺߣShare a Scribd company logo

אין מדיניות חינוך_בלי_השקפת_עולם_חברתית__אמנון_רובינשטיין_פריט_מס_13

•Download as DOC, PDF•
•
G
Ghader Romhen
1 of 4
Download to read offline
‫אין מדיניות חינוך בלי השקפת עולם חברתית/ אמנון רובינשטיין )פריט מס' ٣١(‬ ‫טוען ששלא מתקיימים דיונים מהותיים על מדיניות חינוכית הקובעים את עתיד החברה‬ ‫הישראלית.‬ ‫כל הסוגיות שנדונו עד היום )יום חינוך ארוך, תשלומי הורים וכד'( לא קשורים למדיניות‬ ‫חינוך, וכולם נגועים בפוליטיקה.‬ ‫ה'רפורמה' גם יצרה אשלייה, כשלמעשה אין לה שום קשר עם אינטליגנציה או צמצום פערים.‬ ‫היא יושמה גם במקומות בהם היתה כבר אינטגרציה בבתי הספר היסודיים, ובכלל כשהיא‬ ‫כפוייה היא רק מרחיבה פערים.‬ ‫היום העיסוק במדיניות חינוך חשוב יותר מבעבר כי המערכת פתוחה לכולם וגם ברור יותר‬ ‫מתמיד שהחינוך הוא מכשיר לאומי רב עוצמה.‬ ‫מערכת ההשכלה היא המשאב הלאומי החשוב. המפתח לכלכלת המדינה הוא במשאב‬ ‫האנושי. במיוחד במדינות, כמו ישראל, שאין להן נתונים ומשאבים טבעיים לצמיחה.‬ ‫באופן כללי היתן לומר שיש מתאם בין השקעות מדינה בחינוך לבין גידול בתוצר. רוב‬ ‫המובטלים בעולם הם פועלים חסרי השכלה.‬ ‫החינוך הוא לא רק העברת ידע. הוא המנוע של העוצמה הכלכלית. לכן גם מנסים להתערב‬ ‫במערכת גורמים פוליטיים. בישראל – הכנסת דנה רבות בנושאי חינוך. באנגליה וצרפת‬ ‫הפרלמנטים מחליטים עד רמת בחינות הבגרות, או האם ואיזה מכללות להפוך‬ ‫לאוניברסיטאות.‬ ‫בחברה הטרוגנית כמו ישראל, החינוך הוא גם כלי לגישור על פערים חברתיים-כלכליים.‬ ‫החינוך כסוכן שינוי.‬ ‫כך עשתה ארה"ב שכפתה אינטגרציה וכך עזרה לבטל את ההפרדה הגזעית במדינות‬ ‫הדרום.‬ ‫עד שנות ה-٠٨ האמינו שיש כוח לאינטגרציה ולאפלייה המתקנת. בשנות ٠٨-٠٩ החלה‬ ‫ספקנות והתגברה התפיסה שההבדלים בין משיגים לתת משיגים לא נובעים מהעדר‬ ‫הזדמנות שווה, אלא מדברים שקשורים במשפחה )שלמערכת אין השפעה עליהם(.‬ ‫גם בישראל טענו שהאינטגרציה על ידי חטיבות הביניים נכשלה. יחד עם זאת, יש פה כמעט‬ ‫הסכמה לאומית על היכולת והחובה של מערכת החינוך לצמצם לאט לאט את הפערים בין‬ ‫יוצאי המזרח למערב, ובין יהודים לערבים.‬ ‫רובינשטיין רואה את החשיבות של מערכת חינוך ציבורית ומתנגד להפרטתה. מערכת חינוך‬ ‫פרטית לא תמלא את שליחותה הציונית והאנושית.‬ ‫החינוך הוא קטר כפול – מצעיד את ישראל אל המדינות העשירות, וגם סוגר את הרווחים בין‬ ‫הקרונות המוסעים על ידו.‬ ‫מה אפיין את החברה הישראלית בעבר?‬ ‫•תחושת מחוייבות חברתית כללית, ובמיוחד לשכבות החלשות.‬ ‫•מסורת של ריכוזיות וסמכותיות של השלטון המרכזי )הריכוזיות כמשרתת את‬ ‫המטרה החברתית(.‬
‫תפיסות אלה באו לידי ביטוי בפעילויות המשרד שהיה בעל סמכות רבה ושלט ביד חזקה,‬ ‫למשל ב:‬ ‫•ההחלטה על הרפורמה ב-٨٦٩١;‬ ‫•בסמכות של משרד החינוך לקבוע את תכניות הלימודים;‬ ‫•בהפעלת הזרוע של המועצה להשכלה גבוהה;‬ ‫•שליטה גם בתחום ההשכלה הגבוהה: כמעט כל המוסדות מתוקצבים.‬ ‫אוניברסיטאות זרות לא פתחו שלוחות בארץ, אישור לפתיחת מסלולים ומוסדות‬ ‫חדשים.‬ ‫על ידי פעולות אלה חשבו שידאגו לשני האינטרסים: רמת הישגים נאותה וצמצום פערים‬ ‫חברתיים.‬ ‫היתה מידת אוטונומיה מסויימת – הורים כן יכלו לבחור בין בי"ס ממלכתי ל-ממלכתי דתי;‬ ‫יכלו לבחור עפ"י חוק ٥٢% מתכניות הלימוד )זכות שכמעט לא השתמשו בה(.‬ ‫יתרונות השליטה המרכזית החזקה‬ ‫•איפשרה להרחיב את החינוך העל-יסודי בשנות ה-٠٦-٠٧. זה היה מאמץ לאומי.‬ ‫•העובדה שקבעו סטנדרטים לאומיים באמצעות בחינות הבגרות משכה את‬ ‫ההשכלה למעלה.‬ ‫חסרונות השליטה המרכזית החזקה‬ ‫•הגישה הפטרונית יודעת הכל נתקלה בקשיים – המערכת גדלה וקשה לשלוט‬ ‫בכל מהמרכז.‬ ‫•ציבור ההורים הפך יותר תובעני ומעורב.‬ ‫•ענייני החינוך הפכו לענין פוליטי.‬ ‫•מורים ומנהלים מרגישים מתוסכלים שלא יכולים לפעול עפ"י שיקול דעתם‬ ‫וחייבים לציית לצווי המשרד.‬ ‫דוגמאות לכישלון הגישה הריכוזית-סמכותית‬ ‫•יישום הרפורמה במיגזר הערבי – נעשה ללא התיעצות עם אנשי חינוך ערבייים.‬ ‫הצורך ליסוע לבי"ס מחוץ לכפר דווקא גרם לנשירה רבה יותר.‬ ‫•הוטל על העולים מצפון אפריקה שהיו ברובן דוברי צרפתית, ללמוד בביה"ס‬ ‫אנגלית כשפה זרה. כך הם התמודדו עם לימוד ٢ שפות חדשות ולא יכלו לקבל‬ ‫את עזרת ההורים. זה הגדיל את הפער.‬ ‫•ישום הרפורמה וחטה"ב בעיר מקוטבת כמו ת"א הוחלט בשרירותיות – חלק‬ ‫מילדי הדרום נסעו צפונה. זה הגדיל את שיעור הנשירה.‬ ‫עוד בעייתיות כללית במדיניות ריכוזית: הסיכונים לא מפוזרים. זה לא כמו טעות בבי"ס‬ ‫אחד.‬ ‫יש להבין שהתהליך החינוכי, האוכלוסיות, התלמידים, הקהילות – שונים ומגוונים. זה לא‬ ‫אוניה אחת עליה מופקד רב חובל איד, אלא כלי שיט שונים. כ"א צריך לפלס את דרכו‬ ‫עפ"י הנחיות כלליות.‬ ‫ברוח השונות הזו פעלה ועדת שנהר לענייני יהדות, שטענה שיש ללמוד את הזהות‬ ‫והערכים הספיציפיים של כל קהילה מסויימת.‬
‫אז מה תפקיד משרד החינוך אם לא לשלוט כך?‬ ‫לקבוע יעדים לימודיים‬ ‫לקבוע מה תהיה תכנית הליבה‬ ‫לקבוע יעדים חברתיים‬ ‫להקצות משאבים‬ ‫להפעיל את הנחיות השר.‬ ‫דווקא בשנים בהן המשרד הפעיל פחות סמכות ניכרה יותר השפעתו בשטח. למשל –‬ ‫כשקבעו שהיעד הוא יותר ניגשים לבגרות ופחות הנשרה – ניתנה לבתיה"ס אוטונומיה והיו‬ ‫תוצאות חיוביות. יכולת הניווט של המשרד כתוצאה מכך לא נפגעה. למנהלים ולמורים היתה‬ ‫תחושה שיש להם חופש תימרון.‬ ‫כשגדלו הסמכויות של הרשויות המקומיות זה עזר להעביר את הרפורמות בשטח. לא תמיד‬ ‫יכול משרד החינוך לקבל את עמדת הרשות המקומית, אבל עצם זה שניתן לרשות מעמד זה‬ ‫היה חשוב. המעורבות של הרשות והסמכויות רק תרמו לתחום החינוך.‬ ‫מצד אחד - תהליך של מתן אוטונומיה ל-٣ גורמים. התהליך עוד ילך ויתרחב. ואלו‬ ‫התחומים:‬ ‫לתלמיד: שיהיה לו חופש הולך וגדל בבחירה במיוחד בחטיבה העליונה.‬ ‫לבית הספר: בקביעת תכנית הלימודים מעבר לליבה ובניהול עצמי‬ ‫לרשות המקומית: אוטונומיה שיהיה צורך להגדירה טוב יותר בעתיד.‬ ‫מצד שני – ריכוזיות ונוהגים סותרים – שהם בעיקר שאריות של השיטה הממיינת.‬ ‫נוצר מצב פרדוקסלי: מצד אחד עלתה מאוד ההשכלה התיכונית )בין היתר הודות לרפורמה‬ ‫והקמת חטיבות הביניים(, אבל מצד שני לא כולם היו יכולים לגשת לבגרות, ובכלל היעד‬ ‫הנכסף והחשוב הפסיק להיות תעודת הבגרות, כי כבר לרוב המקצועות צריך היה תואר‬ ‫ראשון. מערכת החינוך לא מצליחה להדביק את הקצב.‬ ‫בשנות התשעים הראשונות לא גדל מספר הזכאים לבגרות. זה אמור להיות יעד מאוד חשוב‬ ‫כי זו הדרך לצמצם בישראל המקוטבת פערים. גם חשוב לפתוח את שערי התואר הראשון‬ ‫בפני כולם. אסור שהיעד הזה יטבע בתוך אילוצים.‬ ‫יש מדינות שהתגברו על זה על ידי ביטול בחינות הבגרות ועריכת בחינות ממיינות בכניסה‬ ‫לאוניברסיטה. היו מדינות שהורידו את רמת הבחינות או צמצמו את מספרן.‬ ‫את רובינשטיין האשימו בזמנו שהוא מוריד את רמת בוגרי התיכון, אבל יש עדויות רבות‬ ‫שמוכיחות ההיפך.‬ ‫הרחבת השערים לבגרות והשכלה גבוהה רק תרמה להרמת איכות החברה הישראלית‬ ‫ולצמצום משמעותי בפערים. אין מה להילחץ – לא צריך לבדוק את ההישגים של הסטודנטים,‬ ‫אלא את רמת ההשכלה של כלל הארץ. וזו כמובן עלתה.‬ ‫כל מי שמתגעגע ל'פעם' )ערכים, מורים, למידה רצינית וכו'( שוכח שפעם בכלל רוב‬ ‫הישראלים לא למדו בתיכון ובודאי לא באוניברסיטה. בגלל המצב הזה נוצר קיטב בעם.‬
‫מטרתו של משרד החינוך היא לצמצם פערים חברתיים ועדתיים באמצעות מערכת החינוך.‬ ‫אי אפשר שתהיה מדיניות חינוכית בלי השקפת עולם חברתית.‬

More Related Content

אין מדיניות חינוך_בלי_השקפת_עולם_חברתית__אמנון_רובינשטיין_פריט_מס_13

  • 1. ‫אין מדיניות חינוך בלי השקפת עולם חברתית/ אמנון רובינשטיין )פריט מס' ٣١(‬ ‫טוען ששלא מתקיימים דיונים מהותיים על מדיניות חינוכית הקובעים את עתיד החברה‬ ‫הישראלית.‬ ‫כל הסוגיות שנדונו עד היום )יום חינוך ארוך, תשלומי הורים וכד'( לא קשורים למדיניות‬ ‫חינוך, וכולם נגועים בפוליטיקה.‬ ‫ה'רפורמה' גם יצרה אשלייה, כשלמעשה אין לה שום קשר עם אינטליגנציה או צמצום פערים.‬ ‫היא יושמה גם במקומות בהם היתה כבר אינטגרציה בבתי הספר היסודיים, ובכלל כשהיא‬ ‫כפוייה היא רק מרחיבה פערים.‬ ‫היום העיסוק במדיניות חינוך חשוב יותר מבעבר כי המערכת פתוחה לכולם וגם ברור יותר‬ ‫מתמיד שהחינוך הוא מכשיר לאומי רב עוצמה.‬ ‫מערכת ההשכלה היא המשאב הלאומי החשוב. המפתח לכלכלת המדינה הוא במשאב‬ ‫האנושי. במיוחד במדינות, כמו ישראל, שאין להן נתונים ומשאבים טבעיים לצמיחה.‬ ‫באופן כללי היתן לומר שיש מתאם בין השקעות מדינה בחינוך לבין גידול בתוצר. רוב‬ ‫המובטלים בעולם הם פועלים חסרי השכלה.‬ ‫החינוך הוא לא רק העברת ידע. הוא המנוע של העוצמה הכלכלית. לכן גם מנסים להתערב‬ ‫במערכת גורמים פוליטיים. בישראל – הכנסת דנה רבות בנושאי חינוך. באנגליה וצרפת‬ ‫הפרלמנטים מחליטים עד רמת בחינות הבגרות, או האם ואיזה מכללות להפוך‬ ‫לאוניברסיטאות.‬ ‫בחברה הטרוגנית כמו ישראל, החינוך הוא גם כלי לגישור על פערים חברתיים-כלכליים.‬ ‫החינוך כסוכן שינוי.‬ ‫כך עשתה ארה"ב שכפתה אינטגרציה וכך עזרה לבטל את ההפרדה הגזעית במדינות‬ ‫הדרום.‬ ‫עד שנות ה-٠٨ האמינו שיש כוח לאינטגרציה ולאפלייה המתקנת. בשנות ٠٨-٠٩ החלה‬ ‫ספקנות והתגברה התפיסה שההבדלים בין משיגים לתת משיגים לא נובעים מהעדר‬ ‫הזדמנות שווה, אלא מדברים שקשורים במשפחה )שלמערכת אין השפעה עליהם(.‬ ‫גם בישראל טענו שהאינטגרציה על ידי חטיבות הביניים נכשלה. יחד עם זאת, יש פה כמעט‬ ‫הסכמה לאומית על היכולת והחובה של מערכת החינוך לצמצם לאט לאט את הפערים בין‬ ‫יוצאי המזרח למערב, ובין יהודים לערבים.‬ ‫רובינשטיין רואה את החשיבות של מערכת חינוך ציבורית ומתנגד להפרטתה. מערכת חינוך‬ ‫פרטית לא תמלא את שליחותה הציונית והאנושית.‬ ‫החינוך הוא קטר כפול – מצעיד את ישראל אל המדינות העשירות, וגם סוגר את הרווחים בין‬ ‫הקרונות המוסעים על ידו.‬ ‫מה אפיין את החברה הישראלית בעבר?‬ ‫•תחושת מחוייבות חברתית כללית, ובמיוחד לשכבות החלשות.‬ ‫•מסורת של ריכוזיות וסמכותיות של השלטון המרכזי )הריכוזיות כמשרתת את‬ ‫המטרה החברתית(.‬
  • 2. ‫תפיסות אלה באו לידי ביטוי בפעילויות המשרד שהיה בעל סמכות רבה ושלט ביד חזקה,‬ ‫למשל ב:‬ ‫•ההחלטה על הרפורמה ב-٨٦٩١;‬ ‫•בסמכות של משרד החינוך לקבוע את תכניות הלימודים;‬ ‫•בהפעלת הזרוע של המועצה להשכלה גבוהה;‬ ‫•שליטה גם בתחום ההשכלה הגבוהה: כמעט כל המוסדות מתוקצבים.‬ ‫אוניברסיטאות זרות לא פתחו שלוחות בארץ, אישור לפתיחת מסלולים ומוסדות‬ ‫חדשים.‬ ‫על ידי פעולות אלה חשבו שידאגו לשני האינטרסים: רמת הישגים נאותה וצמצום פערים‬ ‫חברתיים.‬ ‫היתה מידת אוטונומיה מסויימת – הורים כן יכלו לבחור בין בי"ס ממלכתי ל-ממלכתי דתי;‬ ‫יכלו לבחור עפ"י חוק ٥٢% מתכניות הלימוד )זכות שכמעט לא השתמשו בה(.‬ ‫יתרונות השליטה המרכזית החזקה‬ ‫•איפשרה להרחיב את החינוך העל-יסודי בשנות ה-٠٦-٠٧. זה היה מאמץ לאומי.‬ ‫•העובדה שקבעו סטנדרטים לאומיים באמצעות בחינות הבגרות משכה את‬ ‫ההשכלה למעלה.‬ ‫חסרונות השליטה המרכזית החזקה‬ ‫•הגישה הפטרונית יודעת הכל נתקלה בקשיים – המערכת גדלה וקשה לשלוט‬ ‫בכל מהמרכז.‬ ‫•ציבור ההורים הפך יותר תובעני ומעורב.‬ ‫•ענייני החינוך הפכו לענין פוליטי.‬ ‫•מורים ומנהלים מרגישים מתוסכלים שלא יכולים לפעול עפ"י שיקול דעתם‬ ‫וחייבים לציית לצווי המשרד.‬ ‫דוגמאות לכישלון הגישה הריכוזית-סמכותית‬ ‫•יישום הרפורמה במיגזר הערבי – נעשה ללא התיעצות עם אנשי חינוך ערבייים.‬ ‫הצורך ליסוע לבי"ס מחוץ לכפר דווקא גרם לנשירה רבה יותר.‬ ‫•הוטל על העולים מצפון אפריקה שהיו ברובן דוברי צרפתית, ללמוד בביה"ס‬ ‫אנגלית כשפה זרה. כך הם התמודדו עם לימוד ٢ שפות חדשות ולא יכלו לקבל‬ ‫את עזרת ההורים. זה הגדיל את הפער.‬ ‫•ישום הרפורמה וחטה"ב בעיר מקוטבת כמו ת"א הוחלט בשרירותיות – חלק‬ ‫מילדי הדרום נסעו צפונה. זה הגדיל את שיעור הנשירה.‬ ‫עוד בעייתיות כללית במדיניות ריכוזית: הסיכונים לא מפוזרים. זה לא כמו טעות בבי"ס‬ ‫אחד.‬ ‫יש להבין שהתהליך החינוכי, האוכלוסיות, התלמידים, הקהילות – שונים ומגוונים. זה לא‬ ‫אוניה אחת עליה מופקד רב חובל איד, אלא כלי שיט שונים. כ"א צריך לפלס את דרכו‬ ‫עפ"י הנחיות כלליות.‬ ‫ברוח השונות הזו פעלה ועדת שנהר לענייני יהדות, שטענה שיש ללמוד את הזהות‬ ‫והערכים הספיציפיים של כל קהילה מסויימת.‬
  • 3. ‫אז מה תפקיד משרד החינוך אם לא לשלוט כך?‬ ‫לקבוע יעדים לימודיים‬ ‫לקבוע מה תהיה תכנית הליבה‬ ‫לקבוע יעדים חברתיים‬ ‫להקצות משאבים‬ ‫להפעיל את הנחיות השר.‬ ‫דווקא בשנים בהן המשרד הפעיל פחות סמכות ניכרה יותר השפעתו בשטח. למשל –‬ ‫כשקבעו שהיעד הוא יותר ניגשים לבגרות ופחות הנשרה – ניתנה לבתיה"ס אוטונומיה והיו‬ ‫תוצאות חיוביות. יכולת הניווט של המשרד כתוצאה מכך לא נפגעה. למנהלים ולמורים היתה‬ ‫תחושה שיש להם חופש תימרון.‬ ‫כשגדלו הסמכויות של הרשויות המקומיות זה עזר להעביר את הרפורמות בשטח. לא תמיד‬ ‫יכול משרד החינוך לקבל את עמדת הרשות המקומית, אבל עצם זה שניתן לרשות מעמד זה‬ ‫היה חשוב. המעורבות של הרשות והסמכויות רק תרמו לתחום החינוך.‬ ‫מצד אחד - תהליך של מתן אוטונומיה ל-٣ גורמים. התהליך עוד ילך ויתרחב. ואלו‬ ‫התחומים:‬ ‫לתלמיד: שיהיה לו חופש הולך וגדל בבחירה במיוחד בחטיבה העליונה.‬ ‫לבית הספר: בקביעת תכנית הלימודים מעבר לליבה ובניהול עצמי‬ ‫לרשות המקומית: אוטונומיה שיהיה צורך להגדירה טוב יותר בעתיד.‬ ‫מצד שני – ריכוזיות ונוהגים סותרים – שהם בעיקר שאריות של השיטה הממיינת.‬ ‫נוצר מצב פרדוקסלי: מצד אחד עלתה מאוד ההשכלה התיכונית )בין היתר הודות לרפורמה‬ ‫והקמת חטיבות הביניים(, אבל מצד שני לא כולם היו יכולים לגשת לבגרות, ובכלל היעד‬ ‫הנכסף והחשוב הפסיק להיות תעודת הבגרות, כי כבר לרוב המקצועות צריך היה תואר‬ ‫ראשון. מערכת החינוך לא מצליחה להדביק את הקצב.‬ ‫בשנות התשעים הראשונות לא גדל מספר הזכאים לבגרות. זה אמור להיות יעד מאוד חשוב‬ ‫כי זו הדרך לצמצם בישראל המקוטבת פערים. גם חשוב לפתוח את שערי התואר הראשון‬ ‫בפני כולם. אסור שהיעד הזה יטבע בתוך אילוצים.‬ ‫יש מדינות שהתגברו על זה על ידי ביטול בחינות הבגרות ועריכת בחינות ממיינות בכניסה‬ ‫לאוניברסיטה. היו מדינות שהורידו את רמת הבחינות או צמצמו את מספרן.‬ ‫את רובינשטיין האשימו בזמנו שהוא מוריד את רמת בוגרי התיכון, אבל יש עדויות רבות‬ ‫שמוכיחות ההיפך.‬ ‫הרחבת השערים לבגרות והשכלה גבוהה רק תרמה להרמת איכות החברה הישראלית‬ ‫ולצמצום משמעותי בפערים. אין מה להילחץ – לא צריך לבדוק את ההישגים של הסטודנטים,‬ ‫אלא את רמת ההשכלה של כלל הארץ. וזו כמובן עלתה.‬ ‫כל מי שמתגעגע ל'פעם' )ערכים, מורים, למידה רצינית וכו'( שוכח שפעם בכלל רוב‬ ‫הישראלים לא למדו בתיכון ובודאי לא באוניברסיטה. בגלל המצב הזה נוצר קיטב בעם.‬
  • 4. ‫מטרתו של משרד החינוך היא לצמצם פערים חברתיים ועדתיים באמצעות מערכת החינוך.‬ ‫אי אפשר שתהיה מדיניות חינוכית בלי השקפת עולם חברתית.‬