ݺߣ

ݺߣShare a Scribd company logo

כנס החינוך מצגת מיכל שקד

•
•
Or Shaked
Or Shaked
1 of 20
Download to read offline
כנס החינוך מצגת מיכל שקד
‫והרי הסיפור:‬ ‫"כשהייתי קטן אהבתי מאד את הקרקס.‬ ‫במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי‬ ‫את הפיל.‬ ‫במשך ההופעה הציג‬ ‫הייצור הענקי הזה‬ ‫את כישוריו.‬ ‫א.ר.‬
‫בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור‬ ‫בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד‬ ‫לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק‬ ‫כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.‬ ‫למרות השרשרת הכבדה והחזקה, היה ברור‬ ‫לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ‬ ‫שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה‬ ‫למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.‬ ‫א.ר.‬
‫מה מחזיק אותו שם‬ ‫א.ר.‬
‫כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על‬ ‫חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו, כי‬ ‫הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.‬ ‫שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא‬ ‫מאולף, אז למה בכלל צריך לקשור אותו?‬ ‫לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית.‬ ‫א.ר.‬
‫עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד,‬ ‫אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק‬ ‫חכם, שידע את התשובה:‬ ‫"הפיל לא בורח‬ ‫כי הוא קשור ליתד דומה‬ ‫מאז שהיה צעיר מאד."‬ ‫עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן, רגע‬ ‫א.ר.‬ ‫אחרי שנולד...‬
‫אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה‬ ‫הכל כדי להשתחרר, אבל לשווא!‬ ‫היתד הייתה חזקה ממנו.‬ ‫...אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש‬ ‫מהמאמצים,‬ ‫כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר,‬ ‫וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו...‬ ‫א.ר.‬
‫עד שהגיע היום, יום איום ונורא‬ ‫בחייו של הפילון, שבו השלים עם‬ ‫חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.‬ ‫א.ר.‬
‫מוסר השכל לא לפילים בלבד !‬ ‫הפיל החזק והגדול הזה‬ ‫שאנחנו רואים בקרקס,‬ ‫לא בורח,‬ ‫כי הוא מאמין שהוא לא יכול.‬ ‫הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת‬ ‫חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד.‬ ‫הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל‬ ‫ספק של ממש בתכונה זו. הוא אף פעם לא‬ ‫ניסה לבחון את כוחו מחדש...‬ ‫א.ר.‬
‫ה לצה:‬ ‫לערוך רשימה של אותם דברים‬ ‫שאנחנו מאמינים שאיננו יכולים לעשות,‬ ‫ולעשות כל יום‬ ‫משהו אחר מתוך רשימת ה"לא יכול".‬ ‫כתב: חורחה דמיאן, סופר ארגנטינאי‬ ‫א.ר.‬
‫למה היה חשוב לי לספר לכם את הסיפור ?‬
‫עולמו של התלמיד/ה:‬ ‫מה יכול להיות הפיל והיתד אצל התלמיד/ה?‬ ‫עולמנו כמחנכים:‬ ‫מה הפיל ומה היתד בתוכננו, כבני אדם וכמורים,‬ ‫בבואנו לחנך את התלמידים שלנו?‬ ‫בית הספר והקהילה:‬ ‫האם יש פילים ויתדות בסביבת העבודה שלנו?‬
‫תיזכורת לכולנו:-‬ ‫אנו יוצרים את‬ ‫המציאות בה אנו חיים !!‬ ‫(משפט סיני)‬
‫אנו יוצרים את חיינו בעזרת:‬ ‫•האמונות שלנו‬ ‫•הרגשות שלנו‬ ‫•המחשבה שלנו.‬ ‫על ידי שליטה עצמית על איכות המחשבות שלנו,‬ ‫אנו יכולים ללמוד וליצור בצורה מודעת ומתמשכת,‬ ‫את אשר אנו רוצים ומאמינים שאנו זכאים לו,‬ ‫ולהביא אותו אל חיינו.‬ ‫והמיוחד בנו:‬ ‫כמחנכים ומורים... אנו יוצרים גם עבור תלמידנו...‬
‫בגיל שלוש או ארבע כבר‬ ‫הייתה לנו תבנית אמונות,‬ ‫רגשות ומחשבות מגובשת‬ ‫ומלאה לגבי החיים ומהותם.‬ ‫למעשה עם גישה זו,‬ ‫שהתגבשה מוקדם כל כך,‬ ‫יצאו רבים מאתנו לחיים‬ ‫ומשם‬ ‫יצרו את המציאות שלהם‬ ‫יום יום, דקה דקה...‬
‫חלק גדול מן האמונות השתרשו בנו עד כדי‬ ‫כך שאף פעם לא עצרנו...‬ ‫בכדי לבדוק, לרענן ולעדכן אותן.‬
‫. ממקום זה של לקיחת אחריות‬ ‫נוכל לפתוח ערוץ חדש של יצירה,‬ ‫בסיס חדש שממנו נוכל, ליצור את העתיד שלנו בצורה‬ ‫בהירה וממוקדת יותר.‬ ‫ומהאמונה בעצמי ובתלמידים שלי...‬ ‫שיש בי ,בתלמידה ובתלמיד שלי את:‬ ‫האפשרות להעיז‬ ‫היכולת לבקר‬ ‫הרצון ליזום‬ ‫החופש לטעות‬
‫ָאבִי הָ י ָה אֱ להִ ים וְלא י ָדע.‬ ‫ַ‬ ‫הּוא נָתַ ן לִ י אֶ ת עֲ שֶ רת הַ דבְרֹות לא בְרעַ ם וְלא בזַעַ ם,‬ ‫ְ‬ ‫ַ‬ ‫ִ‬ ‫ֶ‬ ‫לא בָאֵ ש וְלא בָ עָ נָן‬ ‫ַ‬ ‫אֶ לָ א בְרּכּות ּובְַאהֲ בָ ה.‬ ‫וְהֹוסִ יף לִ ּטּופִ ים וְהֹוסִ יף מִ לִ ים טֹובֹות,‬ ‫וְהֹוסִ יף "אָ נָא" וְהֹוסִ יף "בבַ קָ שָ ה". וְזִמֵ ר זָכֹור וְשָ מֹור‬ ‫ְ‬ ‫בנּגּון אֶ חָ ד וְהִ תְ חַ נֵן ּובָ כָה בְשֶ קט בֵין דבֵ ר לְ דבֵ ר,‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ִ‬ ‫לא תִ שָ א שֵ ם אֱ לֹוהֶ יָך לַ שָ וְא, לא תִ שָ א, לא לַ שָ וְא,‬ ‫אנָא, ַאל תַ עֲ נֶה בְרעֲ ָך עֵ ד שָ קר. וְחִ בֵ ק אֹותִ י חָ זק וְלָ חַ ש בְָאזנִי,‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫לא תִ גְנֹוב, לא תִ נְַאף, לא תִ רצַח.‬ ‫ְ‬ ‫וְשָ ם אֶ ת ּכַּפֹות י ָדיו הַ ּפְ תּוחּות‬ ‫ָ‬ ‫עַ ל ראשִ י בבִ רּכת יֹום ּכִּפּור. ּכַבֵ ד, אֱ הַ ב, לְ מַ עַ ן יַאֲ ריכּון י ָמֶ יָך‬ ‫ִ‬ ‫ְ ְ ַ‬ ‫עַ ל ּפְ נֵי הָ אֲ דמָ ה. וְקֹול ָאבִי לָ בָ ן ּכְמֹו שְ עַ ר ראשֹו.‬ ‫ָ‬ ‫ַאחַ ר-ּכָך הִ פְ נה אֶ ת ּפָ נָיו אֵ לַ י בַ ּפַ עַ ם הָ ַאחֲ רֹונָה‬ ‫ָ‬ ‫יהודה עמיחי/ מלון הורי‬ ‫ּכְמֹו בַיֹום שֶ בֹו מֵ ת בִ זרֹועֹותַ י וְָאמַ ר: אֲ ני רֹוצֶה לְ הֹוסִ יף‬ ‫ִ‬ ‫ְ‬ ‫מתוך: פתוח סגור פתוח‬ ‫שְ ני ִם לַ עֲ שֶ רת הַ דבְרֹות:‬ ‫ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ִ ַ‬ ‫תשְ תנֶה"‬ ‫הַ דבֵ ר הָ ַאחַ ד-עָ שָ ר, "לא‬ ‫ִ‬ ‫ִ ַ‬ ‫ִ ַ ֵ‬ ‫וְהַ דבֵ ר הַ שְ נֵים-עָ שָ ר, "השְ תנה, תשְ תנֶה"‬ ‫ִ‬ ‫ּכְָך ָאמַ ר ָאבִ י ּופָ נה מִ מֶ נִי וְהָ לַ ְך‬ ‫ָ‬ ‫וְנֶעְ לַ ם בְמֶ רחַ קָ יו הַ מּוזָרים.‬ ‫ִ‬ ‫ְ‬
‫כך ניפעל באמונה שלמה:‬ ‫עם הצו המשלים:‬ ‫ִ ַ‬ ‫ִ ַ ֵ‬ ‫"השְ תנה, תשְ תנֶה"‬ ‫------------‬ ‫ִ ַ‬ ‫"לא תשְ תנֶה"‬ ‫במעגלים השונים:‬ ‫שבין אדם לחברו‬ ‫שבין מורים לתלמידים‬ ‫ובתוכנו כמועצה-קהילה מחנכת וצומחת‬
‫בהצלחה לכולנו!‬ ‫ביחד נעשה את התשע"ג‬ ‫לשנה טובה!‬ ‫מיכל שקד‬ ‫מיכל שקד‬

More Related Content

כנס החינוך מצגת מיכל שקד

  • 2. ‫והרי הסיפור:‬ ‫"כשהייתי קטן אהבתי מאד את הקרקס.‬ ‫במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי‬ ‫את הפיל.‬ ‫במשך ההופעה הציג‬ ‫הייצור הענקי הזה‬ ‫את כישוריו.‬ ‫א.ר.‬
  • 3. ‫בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור‬ ‫בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד‬ ‫לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק‬ ‫כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.‬ ‫למרות השרשרת הכבדה והחזקה, היה ברור‬ ‫לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ‬ ‫שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה‬ ‫למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.‬ ‫א.ר.‬
  • 4. ‫מה מחזיק אותו שם‬ ‫א.ר.‬
  • 5. ‫כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על‬ ‫חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו, כי‬ ‫הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.‬ ‫שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא‬ ‫מאולף, אז למה בכלל צריך לקשור אותו?‬ ‫לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית.‬ ‫א.ר.‬
  • 6. ‫עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד,‬ ‫אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק‬ ‫חכם, שידע את התשובה:‬ ‫"הפיל לא בורח‬ ‫כי הוא קשור ליתד דומה‬ ‫מאז שהיה צעיר מאד."‬ ‫עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן, רגע‬ ‫א.ר.‬ ‫אחרי שנולד...‬
  • 7. ‫אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה‬ ‫הכל כדי להשתחרר, אבל לשווא!‬ ‫היתד הייתה חזקה ממנו.‬ ‫...אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש‬ ‫מהמאמצים,‬ ‫כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר,‬ ‫וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו...‬ ‫א.ר.‬
  • 8. ‫עד שהגיע היום, יום איום ונורא‬ ‫בחייו של הפילון, שבו השלים עם‬ ‫חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.‬ ‫א.ר.‬
  • 9. ‫מוסר השכל לא לפילים בלבד !‬ ‫הפיל החזק והגדול הזה‬ ‫שאנחנו רואים בקרקס,‬ ‫לא בורח,‬ ‫כי הוא מאמין שהוא לא יכול.‬ ‫הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת‬ ‫חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד.‬ ‫הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל‬ ‫ספק של ממש בתכונה זו. הוא אף פעם לא‬ ‫ניסה לבחון את כוחו מחדש...‬ ‫א.ר.‬
  • 10. ‫ה לצה:‬ ‫לערוך רשימה של אותם דברים‬ ‫שאנחנו מאמינים שאיננו יכולים לעשות,‬ ‫ולעשות כל יום‬ ‫משהו אחר מתוך רשימת ה"לא יכול".‬ ‫כתב: חורחה דמיאן, סופר ארגנטינאי‬ ‫א.ר.‬
  • 11. ‫למה היה חשוב לי לספר לכם את הסיפור ?‬
  • 12. ‫עולמו של התלמיד/ה:‬ ‫מה יכול להיות הפיל והיתד אצל התלמיד/ה?‬ ‫עולמנו כמחנכים:‬ ‫מה הפיל ומה היתד בתוכננו, כבני אדם וכמורים,‬ ‫בבואנו לחנך את התלמידים שלנו?‬ ‫בית הספר והקהילה:‬ ‫האם יש פילים ויתדות בסביבת העבודה שלנו?‬
  • 13. ‫תיזכורת לכולנו:-‬ ‫אנו יוצרים את‬ ‫המציאות בה אנו חיים !!‬ ‫(משפט סיני)‬
  • 14. ‫אנו יוצרים את חיינו בעזרת:‬ ‫•האמונות שלנו‬ ‫•הרגשות שלנו‬ ‫•המחשבה שלנו.‬ ‫על ידי שליטה עצמית על איכות המחשבות שלנו,‬ ‫אנו יכולים ללמוד וליצור בצורה מודעת ומתמשכת,‬ ‫את אשר אנו רוצים ומאמינים שאנו זכאים לו,‬ ‫ולהביא אותו אל חיינו.‬ ‫והמיוחד בנו:‬ ‫כמחנכים ומורים... אנו יוצרים גם עבור תלמידנו...‬
  • 15. ‫בגיל שלוש או ארבע כבר‬ ‫הייתה לנו תבנית אמונות,‬ ‫רגשות ומחשבות מגובשת‬ ‫ומלאה לגבי החיים ומהותם.‬ ‫למעשה עם גישה זו,‬ ‫שהתגבשה מוקדם כל כך,‬ ‫יצאו רבים מאתנו לחיים‬ ‫ומשם‬ ‫יצרו את המציאות שלהם‬ ‫יום יום, דקה דקה...‬
  • 16. ‫חלק גדול מן האמונות השתרשו בנו עד כדי‬ ‫כך שאף פעם לא עצרנו...‬ ‫בכדי לבדוק, לרענן ולעדכן אותן.‬
  • 17. ‫. ממקום זה של לקיחת אחריות‬ ‫נוכל לפתוח ערוץ חדש של יצירה,‬ ‫בסיס חדש שממנו נוכל, ליצור את העתיד שלנו בצורה‬ ‫בהירה וממוקדת יותר.‬ ‫ומהאמונה בעצמי ובתלמידים שלי...‬ ‫שיש בי ,בתלמידה ובתלמיד שלי את:‬ ‫האפשרות להעיז‬ ‫היכולת לבקר‬ ‫הרצון ליזום‬ ‫החופש לטעות‬
  • 18. ‫ָאבִי הָ י ָה אֱ להִ ים וְלא י ָדע.‬ ‫ַ‬ ‫הּוא נָתַ ן לִ י אֶ ת עֲ שֶ רת הַ דבְרֹות לא בְרעַ ם וְלא בזַעַ ם,‬ ‫ְ‬ ‫ַ‬ ‫ִ‬ ‫ֶ‬ ‫לא בָאֵ ש וְלא בָ עָ נָן‬ ‫ַ‬ ‫אֶ לָ א בְרּכּות ּובְַאהֲ בָ ה.‬ ‫וְהֹוסִ יף לִ ּטּופִ ים וְהֹוסִ יף מִ לִ ים טֹובֹות,‬ ‫וְהֹוסִ יף "אָ נָא" וְהֹוסִ יף "בבַ קָ שָ ה". וְזִמֵ ר זָכֹור וְשָ מֹור‬ ‫ְ‬ ‫בנּגּון אֶ חָ ד וְהִ תְ חַ נֵן ּובָ כָה בְשֶ קט בֵין דבֵ ר לְ דבֵ ר,‬ ‫ִ‬ ‫ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ְ ִ‬ ‫לא תִ שָ א שֵ ם אֱ לֹוהֶ יָך לַ שָ וְא, לא תִ שָ א, לא לַ שָ וְא,‬ ‫אנָא, ַאל תַ עֲ נֶה בְרעֲ ָך עֵ ד שָ קר. וְחִ בֵ ק אֹותִ י חָ זק וְלָ חַ ש בְָאזנִי,‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ֶ‬ ‫ֵ‬ ‫לא תִ גְנֹוב, לא תִ נְַאף, לא תִ רצַח.‬ ‫ְ‬ ‫וְשָ ם אֶ ת ּכַּפֹות י ָדיו הַ ּפְ תּוחּות‬ ‫ָ‬ ‫עַ ל ראשִ י בבִ רּכת יֹום ּכִּפּור. ּכַבֵ ד, אֱ הַ ב, לְ מַ עַ ן יַאֲ ריכּון י ָמֶ יָך‬ ‫ִ‬ ‫ְ ְ ַ‬ ‫עַ ל ּפְ נֵי הָ אֲ דמָ ה. וְקֹול ָאבִי לָ בָ ן ּכְמֹו שְ עַ ר ראשֹו.‬ ‫ָ‬ ‫ַאחַ ר-ּכָך הִ פְ נה אֶ ת ּפָ נָיו אֵ לַ י בַ ּפַ עַ ם הָ ַאחֲ רֹונָה‬ ‫ָ‬ ‫יהודה עמיחי/ מלון הורי‬ ‫ּכְמֹו בַיֹום שֶ בֹו מֵ ת בִ זרֹועֹותַ י וְָאמַ ר: אֲ ני רֹוצֶה לְ הֹוסִ יף‬ ‫ִ‬ ‫ְ‬ ‫מתוך: פתוח סגור פתוח‬ ‫שְ ני ִם לַ עֲ שֶ רת הַ דבְרֹות:‬ ‫ִ‬ ‫ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ִ ַ‬ ‫תשְ תנֶה"‬ ‫הַ דבֵ ר הָ ַאחַ ד-עָ שָ ר, "לא‬ ‫ִ‬ ‫ִ ַ‬ ‫ִ ַ ֵ‬ ‫וְהַ דבֵ ר הַ שְ נֵים-עָ שָ ר, "השְ תנה, תשְ תנֶה"‬ ‫ִ‬ ‫ּכְָך ָאמַ ר ָאבִ י ּופָ נה מִ מֶ נִי וְהָ לַ ְך‬ ‫ָ‬ ‫וְנֶעְ לַ ם בְמֶ רחַ קָ יו הַ מּוזָרים.‬ ‫ִ‬ ‫ְ‬
  • 19. ‫כך ניפעל באמונה שלמה:‬ ‫עם הצו המשלים:‬ ‫ִ ַ‬ ‫ִ ַ ֵ‬ ‫"השְ תנה, תשְ תנֶה"‬ ‫------------‬ ‫ִ ַ‬ ‫"לא תשְ תנֶה"‬ ‫במעגלים השונים:‬ ‫שבין אדם לחברו‬ ‫שבין מורים לתלמידים‬ ‫ובתוכנו כמועצה-קהילה מחנכת וצומחת‬
  • 20. ‫בהצלחה לכולנו!‬ ‫ביחד נעשה את התשע"ג‬ ‫לשנה טובה!‬ ‫מיכל שקד‬ ‫מיכל שקד‬