העמדה הפלסטינית
- 1. העמדה העמדה הפלסטינית בנושאים שוטפים פניות רבות הועלו שוב ושוב בזמן האחרון על ידי רבים, כולל פוליטיב קאים, דיפלומטים, עיתונאים, פעילים פוליטיים ואחרים מכל קצות העוב לם, סביב העמדה הפלסטינית לגבי מספר נושאים הקשורים למשא ומתן בין הפלסטיניים לישראל, כמו תהליך השלום, הקשרים הבילטראב ליים בין שני הצדדים, הפיוס הפנים-פלסטיני, ונושאים אחרים. חוברת זו מציגה תשובות לשאלות בסיסיות הללו על מנת להסביר את העמדה הפלסטינית הרשמית. אנו מקווים שמאמץ צנוע זה ישרת את כולם באופן הטוב ביותר ויהיה נגיש על ידי כולם.
- 2. הפניה לאו"ם 1. 1אין סתירה בין הפניה הפלסטינית לאו"ם כדי להשיג חברות מלאה בארגון העולמי לבין המשא ומתן לשלום בין ישראל לפלסטינים. אדרבא , מהלך זה בא להדגיש את הקווים המנחים לפתרון מדיב ני המקובלים והחתומים על ידי כל הגורמים הרלוונטיים, ובכללם הארגון לשחרור פלסטין (אש״ף) וממשלת ישראל. הבולטים ביותר בין הקווים האלה הם נוסחת “שטחים תמורתשלום” שהתקבלה בועידת מדריד לשלום בנובמב ר 1991; הפסקה מוחלטת של ה�ב ניה בהתנחלויות שבשטחים הכבושים והקמתה של מדינת פלסב טין העצמאית על קווי 7691 עם תיקוני גבול קטנים ומוסכם עליהם. 2. 2הפניההפלסטינית לאו"ם מעולם לא נועדה לבודד את ישראל או לפגוע בלגיטימיות שלה, אלא להדגיש את חוסר הלגיטימיות של הכיבוש שהחל ב 7691 ובכדי לסיים אותו, ולקבל הכרת העולם במדינת פלסטין, שתחיה עם שכנותיה בשלום וביטחון. 3. 3הכרת העולם במדינת פלסטין וקבלתה כחברה מלאה לאו"ם תורמת לקידום השלום והיציבות באזור. מספר המדינות בעולם אשר מכירות במדינת פלסטין באופן מלא הגיע ל-831 מדינות וזאת עד סוף חודש אוגוס ט 3102, בנוסף לנציגויות פלסטיניותד�י פלומטיותבמדינות אחרות, במיוחד במערב אירופה. 2
- 3. הפיוס הלאומי והעמדה הישראלית כלפי המשא ומתן 1. 1ישראל משתמשת בשסע שבין הגדה המערבית לרצועת עזה כתיב רוץ להצדיק את חוסר רצינותה במשא והמתן עם הפלסטיניים. אך כאשר החלו ניסיונות להשיג פיוס, ממשלת ישראל התנגדה למהלך ואמרה שהנשיא עבאס "צריך לבחור בין חמאס לישראל." ההנהב גה הפלסטינית מסרה את תגובתה הסופית בעניין זה. הנשיא עבאס הודיעכי תנועת חמאס היא חלק מהמרקם הלאומי הפלסב טיני, ובאותו זמן הוא הדגיש שישראל היא שותפה אמיתית לשלום. 2. 2עמדתה של חמאס התקרבה לעמדה הפלסטינית הרשמית. היא הסכימה על הפסקת אש מלאה עם ישראל, תמכה בהתנגדות עממית שלווה, קיבלה את העיקרון של מדינה פלסטינית בגבולות 7691, והסכימה על קיום בחירות. אך הסחבת שבה ישראל ניהלה את המשא ומתן והאי הגעה להסכם לסיום הסכסוך השאירו את הדלת פתוחה לרווחה לצדדים המסוכסכים בחמאס לפיה אלה התומכים בהסדר מדיני הרגישו שעמדתם התערערה ונחלשה כי הם ראו שלישראל לא הייה רצון להגיע להסכם. 3. 3בחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת בגדה המערבית ,מזרח ירוב שלים ורצועת עזה מספקות את הדרך הדמוקרטית והמתורבתת כדי לסיים את השסע ולאחד בין שני חלקי המולדת. הן גם מספב קות פתרון לסיכסוך הפנים-פלסטיני ומסירות בפני ישראל ואחרים כל תירוץ להכשיל הסדר צודק וכולל באזור. 4. 4כלממשלהשמרכיב הנשיא הפלסטיני או מעניק לאחרים להרכיב היא בהכרח ממשלה מחויבת באופן מלא לתוכנית הלאומית הפלב סטינית ועולה בקנה אחד עם פתרון שתי מדינות על קווי 7691. זו גם ממשלה אשר תפקידה הוא לשרת את העם הפלסטיני ואינה מעורבת במשא ומתן בין הפלסטיניים לישראל, שכן אלה הם באב חריותו הבלעדית של אש"ף והיו"ר שלו. העמדה 3
- 4. יוזמת השלום הערבית 1. 1הסיכוי עדיין קיים כדי להגיע לפתרון שתי מדינות ולסיום הסכסוך. אבל זאת עשויה להיות ההזדמנות האחרונה כי המצב הנוכחי אינו יכול להמשך לנצח. יוזמת השלום הערבית, שאומצה על ידי הפסב גה הערבית בביירות בשנת 2002 ואושרה שנה לאחר מכן על ידי הפסגה האסלאמית בטהראן, הציעה לישראל את ההזדמנות לכוב נן יחסים נורמלים ודיפלומטיים עם 75 מדינות ערביות ומוסלמיות, בתמורה לסיום הכיבוש בכל השטחים שישראל כבשה במלחמת יוני 7691 וההכרה במדינת פלסטין העצמאית אשר מזרח ירושלים היא בירתה, בנוסף למתן פתרון צודק ומוסכם עליו לסוגיית הפליב טים הפלסטיניים. 2. 2ממשלת ישראל חייבת לבחור בין שלום לבין התנחלויות, ובין ביטב חון לכיבוש, אבל היא בהחלט לא יכולה להחזיק בניגודים אלה ולב טעון באותה עת שהיא מבקשת להגיע לשלום צודק וכולל באזור. 3. 3זירוז תהליך השלום והשלמת הפתרון של שתי מדינות בהתאם ללגיטימציה הבינלאומית משרתות את היציבות האזורית והשב לום העולמי. (הטקסט המלא בדף 41) 4
- 5. הפתרון של שתי מדינות 1. 1במגילת העצמאות שהוקראה על ידי הנשיא המנוח יאסר ערפאת בפני המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יריה בשנ ת 8891 הוד�י עה ההנהגה הפלסטינית על קבלת העיקרון של פתרון שתי מדיב נות על קווי 4 יוני 7691 כבסיס לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. 2. 2מאז אותם ימים ובמשך כל השנים האלה, ההנהגה הפלסטינית עבדה בחריצות ובנאמנות על מנת להשיג מטרה זו באמצעות משא ומתן. אבל המשך הבניה בהתנחלויות הופך את פתרון שתי מדינות למטרה חמקמקה ויוצר עובדות בשטח אשר גורמות להב משך העימות לשנים, ואולי לעשורים הבאים. 3. 3חלק מסוים מהמדיניות הישראלית עלול לדחוף לכיוון של פתרון מדינה אחת. אבל פתרון זה אינו מהווה אופציה לפלסטינים כי הוא יוצר משטר אפרטהייד חדש ונושא בתוכו אלמנטים מובנים שעלולים להאריך את סכסוך הדמים בין שני הצדדים למשך שנים ואולי לעשורים רבים. העמדה 5
- 6. תנאים מוקדמים 1. 1אין תנאים מוקדמים שהצד הפלסטיני מציב. אכן ישנה דרישה פלסטינית מוחלטת וברורה שישראל תעמוד בהתחייבויותיה שנקבעו על ידי כל ההסכמים אשר נחתמו בין שני הצדדים, בנוסף למפת הדרכים, הצהרות הקוורטט והחלטות הקהילה הבינלאומית הנוגעות בדבר. 2. 2ההנהגה הפלסטינית כבדה את התחייבויותיה ושיתפה פעולה עם המאמצים הבינלאומיים. לכן אין הצדקה להאשימה באחב ריות לכשלון המשא ומתן או למבוי הסתום שאליו נקלע התהב ליך המדיני. 3. 3ההנהגה הפלסטינית מוכנה באופן מלא לבחון הערות על שגיאות שביצעה, אם בכלל. אבל בעיקרון היא מחזקת את הצורך לנצל את ההזדמנות הנוכחית כדי להגיע לפתרון שתי מדינות לפני שהאזור יפגע מהשלכותם של השינויים האחרונים במזרח התיכון. התנגדות עממית בדרכי שלווה 1. 1זכותו של העם הפלשתיני לומר "לא" לכיבוש, ולממש את זכותו הלגיטימית להתנגדות. ויש היום קונצנזוס בקרב הפלסטיניים על התנגדות עממית בדרכי שלווה. 2. 2העם הפלסטיני והנהגתו דוחים אלימות ואלימות ניגדית, וקוראים להדבק בהתנגדות עממית בדרכי שלווה. למראת זאת, רבים מהב קורבנות הפלסטיניים, ועימם תומכים ישראליים וזרים אשר משב תתפים בפעילות מסוג זה כמו בכפר נעלין, בלעין ואחרים הסמוכים לחומת ההפרדה, היו וממשיכים להיות חשופים לשיטות שונות של דיכוי הפגנות שקטות באזורים אלה על ידי הצבא של ישראל. 6
- 7. הסתה בשיחות וואי ריבר בשנת 8991 הוקמה ועדה משולשת (הפלסטיניים, ישראל, וארה"ב) כדי לטפל בסוגיית ההסתה. ועדה זו עבדה במשך שישה חודשים ולאחר מכן הופסקה מסיבות שאינן קשורות לצד הפב לסטיני. ומאז, אנו דורשים להחיות את הוועדה הזאת, בעוד ממשלות ישראל לדורותיהן סירבו לעשות זאת. הפליטים הפלסטיניים 1. 1ישנם יותר מחמישה מיליון פליטים פלסטינים הפזורים ברחב בי העולם. מה שאנו דורשים הוא להציב את בעייתם על שולחן המשא ומתן. 2. 2ישראל חייבת להכיר בכך שהיא הייתה חלק מבעית הפליטים הפלסטיניים והיא בהכרח חייבת גם כן להיות חלק מהפתרון. בפגישות קודמות בין הפלסטיניים לישראל הוכח שישנם רעיונות מעשיים וברי ביצוע לפתרון בעיית הפליטים הפלסטיניים וזאת כאשר ישנן כוונות כנות כדי להגיע לפתרון שתי מדינות ולסיים את הסכסוך. 3. 3יוזמת השלום הערבית העניקה לישראל הזדמנות היסטורית כאשר העמידה נוסחה שהתקבלה על ידי העולם כולו על מנת להגיע לפתרון צודק ומוסכם עליו לבעיית הפליטים לפי החלטת האו"ם 491. משמעות הדבר שלא תהיה כפיית פתרונות על אף צד. העמדה 7
- 8. ירושלים 1. 1מזרח ירושלים היא חלק בלתי נפרד מהשטחים הפלסטיניים אשר ישראל כבשה בשנת 7691. 2. 2הסיפוח הישראלי של ירושלים והכרזת העיר כבירתה הוא צעד בלתי חוקי וסותר את החוק הבינלאומי. לכן, רוב מדינות העולם סירבו להעביר את שגרירויותיהן שבישראל לירושלים. 3. 3ירושליים בירה לשתי מדינות. במסגרת הסכם הקבע, מזרח ירושב ליים שנכבשה ב 4 מיוני 7691 תהיה בירת מדינת פלסטין וירו�ש לים המערבית בירת מדינת ישראל. 4. 4כמו כן יכולות להיות שתי מועצות ערים נפרדות, אחת למזרח ירושב לים ואחת למערב ירושלים, והן יכולות לשמור על גוף מתאם ביניהן. 5. 5אין צורך בחלוקת ירושלים מחדש. היא יכולה להישאר פתוחה בפני חסידי כל הדתות. 8
- 9. התנחלויות 1. 1כל התנחלות או בניה בהתנחלויות בשטחים הפלסטיניים הכבוב שים, כולל מזרח ירושלים, הן בלתי חוקיות על פי המשפט הבינב לאומי וסותרות את החלטות הקהילה הבינלאומית. 2. 2ההתנחלויות הקיימות והמשך הבניה בהתנחלויות לא מותירים קרקעות ומשאבים הנדרשים להקמתה של מדינה פלסטינית עצב מאית עם רצף טריטוריאלי ובת קיימא. לכן, ההתנחלויות מונעות השגת פתרון שתי המדינות. 3. 3סוגיית ההתנחלויות היא חלק מסוגיות הליבה של הסדר הקבע, וניתן לטפל בה במשא ומתן, בלי לפגוע בעצמאותה וריבונותה של מדינת פלסטין, או בשלמותה הטריטוריאלית והרצף הגיאוגרפי שלה. לכן, לא יעלה על הדעת שישראל תמשיך את מדיניות ההתב חלות ותוסיף יחידות דיור בהתנחלויות ותרחיב אחרות, בשעה ששני הצדדים מבקשים להגיע לפתרון צודק וכולל דרך משא ומתן. 4. 4לא תהיה הצלחה למשא ומתן ללא הפסקת כל פעילות בהתנחב לויות, כולל מה שמכונה גידול טבעי. המשך הפעילות בהתנחלויות גורם לאובדן התועלת במשא ומתן, ואינו משאיר לשני הצדדים מה לשאת ולתת עליו בעתיד. 5. 5ההתנהגות האגרסיבית, הפרובוקטיבית והגזענית של מתנחלים ישראליים אשר פוגעים באזרחים פלסטינים וברכושם בשטחים הכבושים הן מכשול עיקרי בפני השלום, ומערערות את הסיכוי לחיים משותפים בעתיד בין הפלסטיניים לישראליים ומעוררים שנאת יתר בין שני הצדדים. העמדה 9
- 10. ביטחון 1. 1השגת שלום היא דרך בטוחה כדי לספק ביטחון לכולם, ולא ההיפך. 2. 2ביטחון הוא זכות ריבונית לשתי המדינות, פלסטין וישראל, כדי שתוכלנה לחיות זו לצד זו בשלום, שיתוף פעולה ויחסי שכנות טובה. 3. 3אין כל צורך לנוכחות בטחונית או צבאית ישראלית על אדמת מדינת פלסטין העצמאית, בעיקר בעמק הירדן. עם זאת, קיימת האפשרות לנוכחות צד שלישי לתקופת זמן מוסכמת אם נוכחות כזו עונה על דאגותיה הבטחוניות של ישראל. 4. 4בקעת הירדן היא חלק בלתי נפרד מהשטחים הפלסטיניים שישב ראל כבשה בשנת 7691. אזור זה חיוני למשק ולפיתוח הפלסטיני ואין שום סיבה להסכים על שליטה ישראלית בבקעת הירדן, יהיו התירוצים הבטחוניים אשר יהיו. 5. 5מדינת פלסטין לא תצטרף לצירים או בריתות צבאיות עם גורמים שעלולים לפגוע בביטחונה של ישראל או עלולים לסכן את השלום, הביטחון והיציבות באזור. 6. 6למדינת פלסטין יש את הזכות להחזיק בכוחות ביטחון חזקים כדי לספק ביטחון, בטיחות וסדר לאזרחיה. 01
- 11. מדינה יהודית 1. 1הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) כבר הכיר במדינת ישראל בשנת 3991 במסמך ההכרה ההדדית. 2. 2להעלות את הנושא של המדינה היהודית אינו אלא ניסיון לשים מקל בגלגלים של תהליך השלום. 3. 3המדינות הערביות שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל (מצרים וירדן) הכירו במדינת ישראל, ומעולם לא התבקשו להכיר ביהדותה של המדינה. 4. 4כאשר יועציו של נשיא ארה"ב לשעבר הארי טרומן ביקשו ממנו בשנ ת 8491 להכיר במדינה היהודית, הוא מחק את המילים “מד�י נה יהודית” והחליף אותן בכתב ידו במילים “מדינת ישראל.” 5. 5אם ברצונה של ישראל לשנות את שמה ולהחליף אותו בכל שם שהוא, חובתה קודם כל לגשת לאו"ם בדרישה להכרה בשמה החדש. 6. 6כל המסמכים הרשמיים שהונפקו על ידי ישראל, הן פנימיים והן חיצוניים, נושאים את המילים “מדינת ישראל”, לרבות תעודות הזהות האישיים הנישאים על ידי כל אזרח ישראלי. לכן, אין זה סביר לדרוש מהפלסטיניים להכיר בשם שונה מזה הידוע לכלל מאז הקמתה של מדינת ישראל. העמדה 11
- 12. alestinians' Historic Compromise מפות של תוכניות פוליטיות אשר הועלו בעשורים האחרונים %001 7391 %08 " %44 7491 21 7491 ) %22
- 14. יוזמת השלום הערבית הנוסח המלא של יוזמת השלום הערבית שפורסמה בחודש מרץ 22002, בביירות, לבנון, בוועידה השנתית של הליגה הערבית במ�ו שב ה-41 של הפסגה: מאשרת מחדש את ההחלטה שהתקבלה ביונ י 6991 בפסגת הח�י רום הערבית בקהיר, ששלום כולל וצודק במזרח התיכון הוא הבחירה האסטרטגית של מדינות ערב, ואשר יושג בהתאם למשפט הבינ”ל, ואשר ידרוש התחייבות דומה מצד ממשלת ישראל. לאחר הקשבה להצהרתו של הנסיך עבדאללה בן עבד-אלעזיז, יורש העצר של ערב הסעודית, שבה הציג את יוזמתו, הקוראת לנסיגה ישב ראלית מלאה מכל השטחים הערביים שנכבשו ביוני 7691, תוך יישום של החלטות מועצת הביטחון 242 ו- 833, שאושרו מחדש בוועידת מדריד בשנת 1991 ושל עקרון שטחים תמורת שלום; ולהסכמתה של ישראל למדינה פלסטינית מתוך שכנוע של מדינות ערב ששלום צבאי לסכסוך לא הביא לשלום ולא ספק ביטחון לצדדים, המועצה: 1. 1מבקשת מישראל לשקול מחדש את מדיניותה ולהצהיר כי שלום צודק הוא גם בחירתה האסטרטגית. 2. 2קוראת לישראל לאשר (את הדרישות הבאות): א. נסיגה ישראלית מלאה מכל השטחים שנכבשו מאז שנת 7691, לרבות רמת הגולן הסורית לקוו י 4 ביוני 7691, וכן את יתר הש�ט חים הלבנוניים הכבושים בדרום לבנון. ב. מציאת פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטיניים שעליו יוסכם תוך התאמה עם החלטה 491 של העצרת הכללית של האו"ם. ג. הסכמה להקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית בשטחים הפלסטיניים הכבושים מאז ה-4 ביוני בגדה המערבית וברצועת עזה, עם מזרח ירושלים כבירתה. 41
- 15. 3. 3 בתמורה לכך, מדינות ערב מאשרות את הסעיפים הבאים: א. מחשיבות את הסכסוך הערבי-ישראלי כבא אל קיצו, ונכנסות להסכם שלום עם ישראל, ומספקות ביטחון לכל מדינות האזור. ב. מכוננות יחסים נורמליים עם ישראל בהקשר של שלום כולל זה. 4. 4המועצה מאשרת את דחיית כל הצורות של אזרוח הפלסטיניים אשר סותרים את הנסיבות המיוחדות של המדינות הערביות המארחות. 5. 5המועצה קוראת לממשלת ישראל ולכל הישראליים לקבל את יוזב מה זו על מנת להבטיח את הסיכויים לשלום ולהפסיק את שפיב כת הדם, ולאפשר למדינות ערב ולישראל לחיות בשלום ובשכנות טובה ולספק לדורות הבאים ביטחון, יציבות ושגשוג. 6. 6 המועצה קוראת לקהילה הבינלאומית ולכל המדינות והארגונים לתמוך ביוזמה זו. 7. 7המועצה מבקשת מיו"ר הפסגה להקים ועדה מיוחדת המורכב בת מחלק מהמדינות החברות ומהמזכירות הכללית של הליגה של מדינות ערב, כדי לנקוט במגעים ההכרחיים להשגת תמיכה ליוזמה זו בכל הרמות, בייחוד מהאו"ם, מועצת הביטחון, ארצות הברית, הפדרציה הרוסית, המדינות המוסלמיות והאיחוד האירופי. העמדה 51
- 16. פסגת הליגה הערבית בביירות 72 מרס 2002