More Related Content
Featured (20)
משהו לראש השנה תשעד
- 1. ב"ה ערב ראש השנה תשע"ד משהו לראש השנה לדעתך מדוע מביא הרס"ג ריבוי עניינים בתקיעת שופר? קשה לעכל ולהעמיק בבת אחת בעשרה עניינים, כדאי לבחור כמה מהם ובהם להתמקד. - איזה ענין בעיניך הכי חשוב או הכי יסודי? איזה ענין בעיניך הכי מפתיע? או מאתגר? איזה ענין הכי מדבר אליך השנה? במילים שלך, מה המשמעות של תקיעת שופר לפי כל אחד מהעניינים שבחרת? בהנחה שלכל אחד מהעניינים אמורה להתלוות גם הרגשה, איזו הרגשה מתלווה לעניינים שבחרת? אם העניינים שבחרת יהיו מאד נוכחים בחיים שלך, במה זה יבוא לידי ביטוי? מה יהיו ההשלכות של זה? הרמב"ם בהלכות תשובה מביא אף הוא הסבר לתקיעת שופר, הסבר שמצוטט על ידי רבים. להלן הדברים: ריבוי השאלות מאפשר לבחור באלו שאלות להתמקד ספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה כתב רבי סעדיה מה שצונו הבורא יתברך לתקוע בשופר בר"ה יש בזה עשרה ענינים. הענין הראשון מפני שהיום היתה תחלת הבריאה שבו ברא הקדוש ברוך הוא את העולם ומלך עליו, וכן עושין המלכים בתחלת מלכותם שתוקעין לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום התחלת מלכותם. וכן אנו ממליכין עלינו את הבורא ליום זה. וכך אמר דוד )תה' צח, ו( בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. והענין הב' כי יום ר"ה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה ותוקעין בו בשופר להכריז על ראשנו כמי שמזהיר ואומר כל הרוצה לשוב ישוב ואם לאו אל יקרא תגר על עצמו. וכן עושין המלכים מזהירין את העולם תחלה בגזירותם וכל העובר אחר האזהרה אין שומעין לו טענה. והענין השלישי להזכירנו מעמד הר סיני שנאמר בו )שמות יט, טז( וקול שופר חזק מאד. ונקבל על עצמינו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע. והענין הרביעי להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו כתקיעת שופר שנאמר )יחז' לג, ד( ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר תבא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה והוא נזהר נפשו מלט. והענין הה' להזכירנו חרבן בית המקדש וקול תרועת מלחמת האויבים כמו שנאמר )עי' ירמיה ד, יט( כי קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה וכשאנו שומעים קול השופר נבקש מאת השם על בנין בית המקדש. והענין הששי להזכירנו עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לפניו לטובה. וענין השביעי כשנשמע תקיעת השופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא. כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד כמו שנאמר )עמוס ג, ו( אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. והענין השמיני להזכיר יום הדין הגדול ולירא ממנו שנאמר בו )צפניה א, טז( קרוב יום ה' הגדול קרוב ומהר מאד יום שופר ותרועה. וענין הט' להזכירנו קבוץ נדחי ישראל ולהתאוות אליו שנאמר בו )ישעיה כז, יג( והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וכו'. והענין הי' להזכירנו תחיית המתים ולהאמין בה שנאמר בה )ישעיה יח, ג( כל יושבי תבל ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו. רמב"ם יד החזקה הלכות תשובה פרק ג הלכה ד - אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב רמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה...
- 2. לעומת רס"ג שמביא עשרה עניינים בשופר הרמב"ם מביא רק "רמז" אחד. מה ההבדל בין סוג ההסבר שמביא הרס"ג לזה שמביא הרמב"ם? לפי הדימוי שמביא הרמב"ם מטרת השופר היא להעיר משינה. במילים שלך, מה בדיוק הבעיה בשינה? מה בדיוק קורה כאשר אדם מתעורר? מה בדיוק נדרש כדי להעיר מישהו? לפי הרמב"ם, איזה תהליך צריך כל אחד לעבור סביב תקיעת השופר? מה ירגיש מי שעבר את התהליך? במקומות רבים בהקשר של השופר מצוטט הפסוק בעמוס )פרק ג פסוק ו( "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". לכאורה הדברים קרובים לדברי הרמב"ם, אולם הרמב"ם לא הביא את הפסוק וברור שגם אם יש לשופר תפקיד דומה, בשני המצבים, בכל זאת יש כאן דימויים שונים: מה ההבדל בין תפקיד השופר בדברי הרמב"ם לבין תפקיד השופר בנבואת עמוס? מה ההבדל בין התהליך שעובר על מי שמעירים אותו משינה לבין החרדה שעוברת על מי ששומע פתאום קול שופר המתריע על צרה? מדוע לדעתך בחר הרמב"ם בדימוי של שינה ולא בדימוי של הפסוק? כאמור, דברי הרמב"ם הללו מצוטטים במקורות שונים. להלן התייחסות של ר' צדוק לדברי הרמב"ם: איזו סתירה לכאורה מעלה ר' צדוק בין דברי הרמב"ם לבין דברי חז"ל שמטרת התקיעה בשופר היא כדי שיעלה זיכרוננו לפניו לטובה? כיצד מיישב ר' צדוק את הסתירה? מה היחס בין דברי הרמב"ם לבין דברי חז"ל? איזה מימד מוסיף ר' צדוק על דברי הרמב"ם? את מי ואת מה מעורר השופר? מה ההבדל המהותי בין הסברו של הרמב"ם לבין הסברו של ר' צדוק? כיצד מגיב הקב"ה כאשר האדם שוכח ממנו? מדוע נצטוונו לתקוע בשופר? כיצד "עצה" זו מערבבת את השטן? לפי הדימוי שנתן הרמב"ם לתקיעת שופר שמטרת השופר היא לעורר את האדם מ"שנתו", צריך לשים לב שאדם לא מעיר - את עצמו, לעולם האדם צריך מישהו או משהו חיצוני שיעיר אותו, בחינת "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". הבחנה זו מתאימה לכך שהמצוה היא לשמוע קול שופר ולא לתקוע בשופר, האדם נדרש להתעורר על ידי קול שופר חיצוני ולא לעורר את עצמו על ידי תקיעה בשופר. ניתן לומר שבראש השנה האדם נדרש להגיב לקול שופר אלוקי שיש בעולם, וכפי מה שהוא מופעל על ידו כך הוא אכן פועל בו. ליבי אומר לי, שניתן גם לומר, שעצם החיוב והציווי על השופר בראש השנה הוא קריאה אלוקית לאדם. האדם השקוע בענייניו ובחיי היום יום שלו מחוייב לעצור ולהיענות לציווי חיצוני לו וחיצוני לסדר יומו, הוא נדרש לעצור את מהלך חייו - ולהתייחס למשהו אחר. הציווי קורא לאדם ותובע ממנו להתמקד במשהו אחר ובכך הוא מעורר אותו. האדם נדרש לעזוב מקום אחד ולהיות במקום אחר. יש כאן תביעה לשינוי שלא נובע מתוך יוזמה של האדם אלא מגיע אליו מבחוץ והוא נדרש להיענות, וכפי מה שהוא נענה, כפי מה שהוא "מתעורר", כפי מה שהוא רוצה ומצליח להתמקד במשהו אחר, כך הוא מביא לחיים שלו מקומות ודברים אחרים וחדשים. עצם הציווי הוא קריאה לשינוי ולהתחדשות שאינה המשך של מה שעשה עד עכשיו, תביעה להיות במקום חדש, להתחיל מבראשית, לא "יש מיש" אלא "יש מאין". "זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון". שנזכה כולנו להתעוררות טובה ולהתחלות חדשות וגדולות. שנה טובה ומתוקה ממש צחי להמן ר' צדוק הכהן מלובלין רסיסי לילה אות לה - ענין תקיעת שופר שכתב רמב"ם )פרק ג מהלכות תשובה הלכה ד( כלומר עורו ישנים מתרדמתכם, וחז"ל אמרו )ראש השנה טז א( שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. הכל אחד. כי ה' צילך, כאשר האדם מתעורר משנתו וזוכר בהשם יתברך, אז השם יתברך זוכר אותו, כאותו ענין שהוא זוכר בהשם יתברך איך הוא מלא כל הארץ כבודו והכל שלו וצריך לעובדו וכיוצא, כל חד לפום אתערותא דיליה, כך השם יתברך כנגדו. כדרך שאמרו )ברכות ו א( אתם עשיתוני חטיבה וכו' אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. מה שאין כן כשחס ושלום שוכח, הגם כי אין שכחה לפני כסא כבודו, הזכרון שלו הוא מצד השכחה, שזוכר כביכול שבזה הוא שוכח חס ושלום מידה כנגד מידה. ולכן יהיב עיטא )נתן עיצה( בשופר לעוררנו. ואמרו ז"ל )ראש השנה שם ע"ב( שהוא לערבב השטן, והכל אחד כמו שאמרו )בבא בתרא טז א( הוא שטן הוא יצר הרע ועיקר יצר הרע אינו אלא ההשקעה בדמיון שאינו מניחו לזכור ולשום אל לבבו על מה נברא בעולם ולהתעורר משינתו...